שפה, כתב יד ואופי לאומי
המבחן הגרפלוגי הינו מבחן כתב היד של היחיד, האינדיווידואל, הנשפט לפי אופן החריגה של מאפייני הכתיבה שלו מנורמות הכתיבה של הלאום/שפת הכתיבה, תופעה שלא זכתה
עדיין לתשומת לב מספקת הינה הקשר בין שפה,כתב יד ואופי לאומי. כלומר, אבחון מאפייני שפה וכתב יד של כותבים בעלי מוצא ושפה משותפים.
המבחן הגרפולוגי מתייחס בראש וראשונה אל מאפייני הכתב הדינמיים כמו: מהירות, לחץ, אחידות ועריכה כללית, ורק לאחר מכן אל תכונות כתיבה סטאטיות הנוגעות
לצורת העיצוב הספציפית של האות והמילה. מאפייני הכתב הדינמיים משותפים למרבית השפות ולכתבי היד הנפוצים בעולם ולפיכך, לצורך אבחנה גרפולוגית, אין הגרפולוג חייב
לשלוט בשפה מסויימת.
ידיעה כללית של הנורמות הנוגעות לעיצוב האות, ובחינה של המרכיבים הדינמיים המתוארים -תאפשר בדרך כלל רמת אבחון ושיפוט טובה.
כתב יד יפני:
דיוק, זיכרון, משמעת עצמית -על חשבון יכולת האילתור
בניגוד לעברית, ולשפות אירופאיות המבוססות על אותיות בעלות ביטוי פונטי, הרי שהיפנית
עושה שימוש בכמה אלפי סמלים גרפיים החסרים משמעות פונטית מוגדרת. עיצוב סמלים אלה
מחייב רמה גבוהה של דיוק, זיכרון ומשמעת עצמית, ומצמצם באופן ניכר את המימד האינדיווידאולי-האישי.
בכדי להיות מובן, על הכותב היפני להצמד במידה מכרעת לנורמת הכתיבה המקובלת והמוסכמת.
כל שינוי עלול לשבש באופן מהותי את הבנת הנכתב. (או במשמעות הסימבולית - לגרוע מאיכות
התקשורת וההשתלבות החברתית של היחיד הכותב).
ילד יפני, נידרש כבר מגיל צעיר לתרגל מהלכי כתיבה הדורשים תאום חשיבתי. ויזואלי ומוטורי מורכב, ולפתח מימדים של שליטה, בקרה, פדנטיות, חריצות וקונפורמיות, וזאת - על חשבון יכולת אילתור, אינדיווידואליות, ספונטניות, וכו'. כך נוצרים יחסים של סיבה ומסובב בין כתב היד כתופעה התנהגותית - לבין תופעות התנהגותיות אחרות במישור התעסוקתי והפרטי, בחברה היפנית.
גרמנית: איות קבוע ומוגדר - מימד דוגמטי- אין מקום לאינטואיציה ודמיון
כתב היד הגרמני מבליט מימד אחר בקשר בין שפה לאופי לאומי - השימוש בעיצורים ואותיות היגוי בשפה זו הינו מוגדר ביותר, שילוב של עיצורים מסויימים עם אותיות היגוי מסוימות, יביא תמיד להיגוי פונטי מוגדר. כאשר אדם מבטא נכון את המילים בשפה הגרמנית - יוכל, כמעט כפועל יוצא, להמנע משגיאות כתיב. ההשואה בהקשר זה, לעברית, מראה כי אצלנו, השימוש באותיות היגוי מוגבל ביותר וההגיה הקונקרטית נקבעת במידה לא מעטה בעזרת אינטואיציה או נסיונות קודמים.
הניקוד העיברי בא לכאורה לסייע בקריאה, אך השימוש בו בחיי היום יום מוגבל. לכן, קריאה או כתיבה בעברית מחייבת - וגם מהווה תרגול של אינטואיציה.
גם בשפות אירופאיות אחרות כמו צרפתית ואנגלית, הקשר בין אופן הכתיבה לאופן ההיגוי, מחייב ומוגדר הרבה פחות מאשר בשפה הגרמנית. הכותב גרמנית מתייחס לכן לסימני כתב ידועים, מפורטים ומוגדרים. כתב היד איננו משאיר מקום רב לדמיון ואינטואיציה. גם כאן קיים קשר הדוק של סיבה ומסובב בין תהליך הכתיבה כהתנהגות ובין התנהגות כוללת, המייחסת משקל רב לכללים נתונים, סדר קבוע ומוגדר ומהלכים צפויים זאת - על חשבון גמישות, יכולת אילתור, עצמאות ואינדיוידואליזם.
נתון מעניין: מרבית כותבי הגרמנית, חותמים כאשר מלוא שמם הפרטי ושם משפחתם מופיעים בחתימה. לעומתם, רק חלק קטן מהכותבים בעברית עושים כך ומרביתם מעדיפים לבטא את ייחודם ברמת חופש עיצוב וביטוי - גבוהה בהרבה.
עברית: סגנון התנהגות בלתי מוסכם- ללא גינוני טקס
תופעת הקישור - החיבור בין האותיות, הינה תקנית בשפות אירופאיות אך איננה כזו בשפה העברית. כותב המחבר אותיות בכתב יד עברי, עושה כך כבטוי של הבעה אישית החורגת מהנורמה. בשפות אירופאיות, אופן החיבור בין האותיות נלמד ונרכש בבית הספר כחלק מלימוד הכתיבה, אך איננו מרכיב נורמטיבי בשפה העברית.
מילים מהוות מסרים המועברים במהלך הכתיבה מהכותב לסביבה. הקישור בין האותיות איננו מהווה חלק מהמסר עצמו, אלא, אריזה חיצונית של מסרים, "סגנון" המהווה דרך מוסכמת להעברתם.
לא נטעה אם נעריך, כי העדר דרך מוסכמת לקישור בין אותיות, הינו בטוי סימבולי למשקל הנמוך והבלתי מוסכם שאנו בישראל מייחסים לגינוני התנהגות ולכללי הטקס. בהקשר החיובי - יש בכך בטוי לישירות ולבלתי - אמצעיות במגע הבינאישי.
מכנה משותף רחב
המבחן הגרפולוגי מעבר לשפה
ישראל היא מדינה מרובת שפות, על שולחנו של גרפולוג ניתן למצוא לדוגמה בשבוע אקראי, לצד כתבי יד רבים בעברית, חמישה כתבי יד ברוסית של מועמדים לעבודה כמתכנתים בחברה תעשייתית ציבורית גדולה, שלושה כתבי יד בערבית של מועמדים למנהלי עבודה בענף הבניין, מועמד למישרה מנהלית
בכירה, המעדיף לכתוב רומנית-כי היא שפת אמו, שני מועמדים למושב ילידי ארה"ב, הכותבים אנגלית
ועוד. כתבי יד אלה, יוצרים במשך הזמן הערכה כוללת מסויימת של תכונות חברתיות ואחריות האופייניות למוצאים שונים. בכתבי היד ברוסית התכונה הבולטת היא, לדוגמה, מידה גבוהה יחסית של סבלנות וקונפורמיות.
בכתבי היד ברומנית - בולטת יכולת אלתור ומהירות הסתגלות; בערבית - בולט המימד היצרי.
אפשר כמובן להיתקל בכותב רוסית, המבטא רמה גבוהה של קוצר רוח, ובכותב עברית - החסר כל יכולת אלתור. העדר
מדגם מייצג, מחייב זהירות רבה בהסקת מסקנות, וההתרשמויות הינם לצורך אישי ופנימי בלבד.
מרתקת העובדה כי לכל כתבי היד, מכנה משותף. מעבר לארץ המוצא והלאומיות, האדם הוא יצור העונה בניואנסים מסוימים, לאותם כללי חשיבה, הרגשה ותחושה במימדים דומים של ביטוי והתנהגות חברתית. הגרפולוגיה הינה כלי אבחון יחודי, המאפשר אבחנה אינדיווידואלית של כישורים וסיכויי השתלבות במסגרת תעסוקתית וחברתית מעבר למגבלות של שפה. ערכו של כלי אבחון כזה בישראל, כמדינה
קולטת עליה ברור מאליו.
"מנהלים" 12.1991
בטעינה...
